החלטה בתיק בש"פ 5891/12

           לפניי בקשת רשות לערור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופט ד' רוזן), במסגרתה נדחה ערר שהגיש המבקש על החלטת בית משפט השלום בתל אביב-יפו לעצרו עד תום ההליכים (כב' השופט י' פרדלסקי). בית המשפט מתבקש ליתן רשות ערר ולדון בבקשה כבערר ולהורות על שחרורו של המבקש למעצר בית.

1.        כתב האישום שהוגש נגד המבקש מייחס לו עבירות של החזקה/שימוש בסמים שלא לצריכה עצמית, על כך שהחזיק בארון הבגדים בביתו סם מסוכן מסוג חשיש במשקל 796.4 גרם ברוטו מחולק ל-8 פלטות, בשידת הבגדים החזיק סם מסוכן מסוג חשיש במשקל 1.10 וכן חשיש במשקל 0.63 גרם נטו בתוך שקית ניילון שקופה ללא היתר או רישיון מהמנהל. כן נמצאו בשידה בה נמצא הסם מסמכים עליהם רשומים שמות, מספרי טלפון וסכומי כסף.

2.        עם הגשת כתב האישום, ביקשה המשיבה את מעצרו של המבקש עד תום ההליכים נגדו. בית משפט השלום, מצא כי לאור אופי העבירה המיוחסת למבקש, גיליון הרשעותיו הקודמות ממנו עולה כי למבקש הרשעות קודמות, על פי פקודת הסמים לרבות עבירות סחר בסם מסוכן, בגינן ריצה מאסרים בפועל והוטלו עליו מאסרים על תנאי ותלוי ועומד כנגדו מאסר על תנאי, אין מקום לשחרר את המבקש לחלופת מעצר, שכן לא ניתן להבטיח שהמבקש לא ימשיך לבצע עבירות סמים בהיותו משוחרר. לפיכך, הורה בית המשפט על מעצר המבקש עד תום ההליכים כנגדו.

3.        ערר שהוגש על החלטת בית משפט השלום נדחה. בית המשפט המחוזי מצא שעל-פי הראיות, שלעת הזו אין לגביהן מחלוקת, החזיק המבקש בדירתו כמות בלתי מבוטלת של סם מסוג חשיש, הסם היה מוסלק במקומות שונים בדירתו מחולק לפלטות. יחד עם הסם נתפסו מסמכים עליהם רשומים שמות ומספרי טלפון וסכומי כסף. למבקש הרשעות קודמות בין היתר בעבירות לפי פקודת הסמים המסוכנים. המבקש ריצה בעבר שלושה עונשי מאסר ועונש מאסר על-תנאי לתקופה של 7 חודשים תלוי ועומד נגדו.

           בית המשפט קבע, כי כמות הסם הגדולה, במחובר לעברו הפלילי, על רקע עונש המאסר על תנאי, והעובדה שרק בחודש מרץ 2011 שוחרר ממאסר אחרון, מצביעים על מסוכנותו של המבקש. בית המשפט הפנה לתסקיר שירות המבחן לפיו המבקש עושה שימוש לרעה בסמים אך אלה אינם המקור לקשייו והסתבכויותיו. קיים סיכון במצבו להישנות התנהגות שולית על רקע קשייו להתמודד עם המצוקה. בית המשפט הגיע לכלל מסקנה כי חלופת המעצר אינה יאה לשכמותו שכן נושא הוא עמו סיכון המחייב את מעצרו עד תום ההליכים.

           נגד החלטה זו מופנית בקשת הרשות שלפניי אשר הוגשה לפי סעיף 53(א) סיפא לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) התשנ"ו-1996, (להלן: חוק המעצרים).

4.        בא כוח המבקש טען כל שניתן כנגד החלטת בית המשפט המחוזי. הוא סבור שלא היה מקום להורות על מעצרו של המבקש עד תום ההליכים, הגם שאינו מזלזל בחומרת העבירות. בסופו של יום מיוחס למבקש החזקת סם מסוג חשיש בכמות של כ-800 גרם, לאלה מצטרף תסקיר חיובי שממליץ על שחרור לחלופה. קיימת חלופה מרוחקת במתחם סגור שם ממוקם מלון, שנמצא בשיפוצים על ידי דודתו של המבקש ובעלה אליהם יצטרף המבקש וישולב בעבודה. המבקש ריצה תקופת מאסר אחת של 24 חודשים ולא כפי שציין בית המשפט בטעות שהוא ריצה מאסרים רבים. טעות שנייה מוצא בא כוח המבקש בעניין הסם שנמצא בדירה 8 פלטות במקשה אחת, מה שיכול ללמד על קניה אחת לצריכה עצמית. הטעות הנוספת היא למעשה הפיכתו של המבקש לסוחר סמים ולא כך הוא. הרשימה שנמצאה אין לדעת למה נועדה ומי האנשים הנמצאים בתוכה. לשיטתו, בית המשפט טעה טעויות עובדתיות שהביאו אותו לקבל את ההחלטה שקיבל. בית משפט זה לא סגר את רשימת השיקולים שצריכים להנחות מקום שמתבקשת רשות לערור על החלטתו של בית משפט המחוזי בערר על החלטת בית משפט שלום בענייני מעצר, ומפנה לבש"פ 2786/11 ג'ריס נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 17.4.11).

5.        באת כוח המשיבה מצידה סבורה כי יש לדחות את הבקשה. לטעמה לא נשמעו טעונים המייחדים תיק זה מהמצדיקים לדון ולקבל את הערר. למען הסדר הטוב נכון לציין שהמבקש ריצה שלושה מאסרים. העובדה שריצה אותם בתקופה אחת אינה מצדיקה לומר שבית המשפט טעה טעות עובדתית. הנתון שנזקף לזכותו של המבקש לא יכול לשמש עילה לטענה בדבר טעות משפטית. מדובר במבקש שהינו עבריין סמים, לו מספר הרשעות ומאסר על תנאי בן 7 חודשים תלוי ועומד. כתב האישום כנגדו מדבר על כמות מסחרית של חשיש המחולק ל-8 פלטות. לא נפל פגם בשיקול דעתו של בית המשפט ואין מקום להתערבות בהחלטתו. התסקיר אינו חד משמעי, וקובעני בעניינו של המבקש קיימת הערכה של רמת סיכון גבוהה. החלטת בית המשפט מתחשבת בנתוני התסקיר בעבר ובהווה. בית המשפט לא ציין שמדובר בסחר אלא שהמבקש החזיק כמות לא מבוטלת של חשיש.

6.        ביום 27.3.11, התקבל חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) (תקון מס' 8) התשע"א-2010 (להלן: התיקון לחוק) במסגרתו נקבע, בין היתר, כי על החלטת בית משפט מחוזי בערר לפי סעיף 53(א) לחוק המעצרים ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, שידון בבקשה בדן יחיד. עוד נקבע כי בית המשפט העליון רשאי לדחות הבקשה על הסף בלא שיקיים דיון בנוכחות הצדדים, ורשאי הוא לדון בבקשת רשות הערר כבערר.

7.        שמעתי את טעוני הצדדים בהרחבה בדיון שקיימתי לשמיעת הבקשה על פי גישתי המרחיבה בעניין בקשות רשות ערעור (ר' בש"פ 2786/11 הנ"ל), בדיעבד לא מצאתי כי ישנן נסיבות המצדיקות דיון בפני ערכאה שלישית. עם זאת, ומעבר לדרוש, אני סבורה כי דין הערר להידחות גם לגופו, אבהיר בקצרה.

           עבירה לפי פקודת הסמים המסוכנים שאינה שימוש או החזקה בסם לצריכה עצמית, מקימה חזקת מסוכנות ועילת מעצר סטטוטורית (סעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק המעצרים. עם זאת, הסכנה הגלומה במבקש אינה נסמכת על אותה חזקה בלבד, הואיל והוא הורשע בעבר בעבירות דומות ועונש של מאסר על תנאי של 7 חודשים תלוי ועומד נגדו.

           בתי המשפט הרבו לתאר בפסיקתם את נזקיו של נגע הסמים ועל אלה התורמים להפצתו. בית המשפט הוסיף וקבע לא אחת בעבר כי נכון להורות על שחרורם של נאשמים בתחום זה רק בנסיבות מיוחדות. אכן המלצת תסקיר שירות המבחן היא לשחרר את המבקש לחלופה בפיקוח הדודה בתנאים כפי שפורטו. עם זאת, קשה להתעלם מהסיכון אותו מבטא שירות המבחן להישנות התנהגות שולית והשימוש לרעה שהמבקש עושה בסמים.

           בהתייחס לטעויות אליהן הפנה הסנגור בהחלטת בית המשפט. בסופו של יום בית המשפט נתן דעתו לעבירות שבוצעו ולתקופת המאסר הכוללת שהושתה על המבקש במסגרת בחינת עברו הפלילי, כך גם לעניין הסמים, שהכמות היא הקובעת, מה גם שלהימצאותם בצורת פלטות גם אם במקום אחד יש בהחלט משמעות.

           לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטות של שתי הערכאות שלפני, לפיהן מדובר במי שחטא ושב וחטא על פי פקודת הסמים המסוכנים, וגם כאשר הושת עליו מאסר בן 24 חודש לא היה בו כדי לשכנעו לשנות מאורחותיו. גם על פי התסקיר גלומה במבקש סכנה מוחשית ובדין קבע בית המשפט המחוזי כי "חלופת המעצר אינה יאה לשכמותו".

           סוף דבר, בקשת רשות הערעור נדחית.

           ניתנה היום, כ"א באב תשע"ב (9.8.12).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. עכ